מודלים רגולטוריים לניהול סיכוני סייבר בממשל הפדרלי בארצות הברית: מחקר השוואתי אודות גישות סיכון שונות תחת שדה רגולטורי משותף

במאמר זה נשאלת השאלה: כיצד ומדוע מתפתחות גישות שונות לניהול סיכונים על ידי המדינה? המאמר מתחקה אחר החוקים, הרגולציות וההסדרים שהתמסדו בנוגע להגנת הסייבר בארצות הברית – משנת 1996 (N=42) הפרטיים ועד לשנת 2018 – ומזהה גישות רגולטוריות שונות לניהול סיכוני סייבר על פני המגזר העסקי: ( 1) סיכונים ל"תשתיות קריטיות": מנוהלים על ידי מודלים של רגולציה-משותפת, בעלי מבני ממשל שיתופיים וחלוקת סמכויות לניהול סיכונים ואכיפה בין המגזר הפרטי לציבורי; ( 2) סיכונים למגזרי הבריאות והפיננסים: מנוהלים על ידי מודלים של רגולציה-מדינתית מסורתית של פיקוד, שליטה ואכיפה דרך חוקים וסוכנויות מדינתיות האחראים על הערכה וניהול הסיכונים; ( 3) סיכונים ליתר מגזרי המשק: מנוהלים על ידי מודלים של רגולציה-עצמית, דרך שיתופי פעולה בין מגזרים שונים וכוללים אימוץ וולונטרי של סטנדרטים, הנאכפים באופן חלקי על ידי סוכנויות מדינתיות. השונוּת בגישות המדינה לסיכוני סייבר על פני מגזרי המשק מוסברת על ידי שלושה גורמים: ( 1) חשיבות מומחיותו של המגזר הפרטי בעיצוב הרגולציה לניהול סיכוני סייבר; ( 2) התרבות המוסדית ונורמות ההסדרה השונות הנהוגות בכל מגזר; ( 3) השפעתם של אינטרסים פרטיים על הליך קבלת ההחלטות המאפשר לשחקנים בתעשייה מנדט רגולטורי בנוגע לאופן שבו ינוהלו סיכוני סייבר במגזר העסקי. המאמר מחבר בין ספרות מחקרית על אודות מודלים רגולטוריים לספרות העוסקת ברגולציה של סיכונים, ומקדם את ההבנה בדבר השיקולים הפוליטיים בעיצוב רגולציה לניהול סיכונים טכנולוגיים עבור החברה.